בישראל נהוגה בעשרות השנים האחרונות העסקה של עובדים במסגרת של חברות כוח אדם. כלומר – זוהי לא העסקה ישירה בסגנון המוכר לנו, אלא עובדים אשר חברת כוח האדם נחשבת המעסיקה שלהם והיא זו שגם משלמת להם את השכר. היתרון עבור המעסיקים הוא ההזדמנות שלהם לבחון האם העובד "טוב להם" על פני פרק זמן מסוים, ואחריו הם יכולים להחליט האם לקבל אותו אליהם או להפסיק את העסקתו. עבור עובדי הקבלן, מדובר לרוב במצב של חוסר ברירה, והעובדה שהם חשים מועסקים הן על ידי המעביד והן על ידי חברת כוח האדם – מבלבלת אותם וגורמת להם לעיתים קרובות ליפול בין הכסאות.
עובד יכול להישאר בסטטוס של עובד קבלן למשך תקופה בת 9 חודשים, למעט עובדי קבלן בתחום המחשוב והשירות – אשר פרק זמן העסקתם במסגרת זו הינו ארוך יותר. לאחר 9 חודשי עבודה, המעסיק יכול לקבל אחת משתי החלטות: לקלוט את העובד אליו כעובד מן המניין או להפסיק את עבודתו. במידה ויחליט במהלך תשעת החודשים להפסיק העסקתו של עובד הקבלן ואז לשוב בו מהחלטתו – שעון ההעסקה לא יתאפס וימשיך מהזמן בו נעצר.
כאמור, עובדי קבלן חשים לעיתים קרובות מבולבלים מאוד. מצד אחד, חברת כוח האדם היא זו שמשלמת להם את שכרם, ומצד שני – בכל בוקר הם מגיעים למקום עובדתם ופוגשים את האחראי עליהם. במקרים בהם עובד קבלן נפגע במהלך עבודתו, עשוי הבלבול הזה לפגוע מאוד בזכויות שלו למצות את ההליכים. חשוב לדעת: האחריות על פי פקודת הנזיקין רובצת לפתחו של הקבלן וגם של המזמין, כלומר האחריות היא של שניהם. במקרה שעובד קבלן מרגיש כי הוא "נזרק" בין החברה עבורה הוא מבצע את העבודה בפועל לחברת כוח האדם שמעבירות אחריות מאחת לשנייה – מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין לענייני עבודה. עורכת דין יפית אוחנה היא עורכת דין לענייני עבודה, עם ותק וניסיון רב בתביעות וייצוג עובדי קבלן.