יחסי עובד מעביד

הרצון הברור של כולנו הוא לא להיות תלויים באף אחד אחר- וכי מי לא ירצה להיות בוס של עצמו? הבעיה היא שבפועל המצב אינו כה פשוט. מרבית העובדים כפופים למישהו מעליהם, מודעים לכך שבמסגרת העבודה המשותפת יש להם חובות מסוימים כלפיו, וכן זכויות המגיעות להם מתוקף מעמדם. כל אלה נכללים תחת ההגדרה של יחסי עובד-מעביד.

הכירו את הצדדים במערכת היחסים

כאשר אנחנו מדברים על יחסי עובד-מעביד, אנחנו מתכוונים למעשה ליחסים חוזיים שבין שני צדדים, בהם האחד מבצע עבודה מסוימת עבור האחר. נושא הגדרת יחסים אלה נמצא במרבית חוזי העבודה, ובכל מקרה הוא נתון לשיקולם של בתי הדין השונים לעבודה.

על מנת להבין את מהות היחסים, נדרש, כצעד ראשון, להגדיר מי הוא "עובד". זה לא חד משמעי: אחרי הכול, עצמאיים, קבלנים, מתנדבים או עובדי כוח אדם חותמים פעמים רבות על סעיף שמגדיר שאין ביניהם לבין הצעד האחר יחסי עבודה מסוג זה. כתוצאה, הם לא נהנים מחוקי מגן שונים וכן מזכויות סוציאליות, שמוערכים יחדיו בשיעור של עשרות אחוזי תוספת לשכר החודשי.

על מנת לקבוע מיהו עובד, קבעו בית הדין ארצי לעבודה ובית המשפט העליון שורה של מבחנים. בין אלה, אפשר למנות את מבחן ההשתלבות, מבחן הקשר האישי ומבחן השליטה והכפיפות. המבחן המקובל כיום הוא המבחן המעורב, אשר מתחשב בכל המבחנים האחרים ומשלב למעשה ביניהם.

ומיהו מעביד?

ההגדרה השנייה החשובה לעניינו היא זו של המעביד. גם כאן, התמונה אינה פשוטה: חשבו, למשל, על חברות כוח האדם שמתווכות בין העובד לעסק מסוים. גם כאן, יש לא מעט מבחנים שמגדירים מעביד ככזה: למי הסמכות לפטר אותו? מי משלם את השכר בפועל? למי מדווחת העבודה? מי קובע את תנאי השכר? וכן הלאה.

יש לזכור כי קיימים לא מעט מעסיקים אשר מנסים להתחמק מחובותיהם כלפי העובדים שלהם בטענה כי אין המדובר כאן ב"עובד" במלוא מובן המילה. ביצוע המבחנים האלה על ידי בית המשפט, בהתאם לנסיבות היחסים בפועל, יגדיר בדיוק הזכויות והחובות של כל צד בעניין.

יחסים הם עניין של טטסוס

נקודה חשובה שיש להבהיר היא כי יחסי העבודה נמדדים בפועל. הם עניין של סטטוס, שיכול בהחלט להשתנות. במילים אחרות: ההסכם אינו בהכרח הדבר החשוב ביותר כאן. גם אם מוגדרים יחסי עובד-מעביד על הנייר, אך בפועל המצב שונה, הרי שייתכן מאד כי אנחנו נכנסים לשדה משחק חדש, בעייתי הרבה יותר.

מעבר לכל אלה, עלינו לתת את הדעת על כך שבמסגרת של הסכם, אחד הצדדים עלול לנצל לרעה את מעמדו, או לכל הפחות להשפיע על הצד השני "לבחור" בסטטוס שרק יפגע בו. כך, מעסיקים רבים היו שמחים שהעובד שלהם, אפילו אם מועסק במשרה מלאה, יפעל כעצמאי. כך נמנעים מהם החובות הסוציאליות או פיצויי הפיטורין, למשל.

המטרה: איזון

ברור כי הגדרת יחסי עובד-מעביד אינה מניחה שוויוניות בין הצדדים המעורבים. ברור כי לאדם ה"נעלה" יותר סמכות על העובד שלו, וכן חובות שעל הצד השני למלא. ועם זאת, מטרת ההגדרה היא גם ליצור איזון מסוים בין שניהם, בכל פחות לחובות של המעביד כלפי העובד שלו. "יחס הוגן", היא מילת המפתח כאן.